<h1>ראבי"ה סימן נ"ג</h1>
<h2>דף טז.</h2>
תנו רבנן האומנין קורים בראש האילן ובראש הנדבך ומתפללים בראש הזית ובראש התאנה, ירושלמי מפני שטרחת[ן] מרובה, ושאר כל האילנות יורדים למטה ומתפללים בעל הבית בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל מפני שאין דעתו מיושבת עליו. ומסקנא דבפ' ראשון פועלים בטלים ממלאכתן וקורין אבל בפ' שני עוסקין במלאכתן וקורין. ולפי מה שפסקנו לעיל שרק פסוק ראשון בעי כוונה אין צריך לבטל ממלאכתו אלא בפסוק ראשון, וכן מפרשים נמי במסכת יומא דאסיקנא התם שאסור לרמוז ולקרוץ וגם להראות באצבעותיו בפ' ראשון אבל בפ' שני לא חיישינן, הילכך כפי מה שפסקנו די לנו [בזה] להזהר בפסוק ראשון. ותניא התם ודברת בם ולא בתפלה [בם] יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים ודברת בם עשה אותם קבע.
